חובבי היין הגדולים נהנים להרשים אותנו עם מרתפי יין או אוספים מגוונים של יינות אז לא פלא שכולנו חושבים שכל היינות משתבחים עם השנים אבלברובהמקרים המשפט הזה אינו ממש נכון. יינות בני 10, 20 או אפילו 30 שנה אולי מייצרים את הרושם שהם משובחים ואיכותיים יותר אך האמת היא ש- 98% מכל היינות בעולם לא באמת יכולים להשתמר לתקופה שכזו ורובם נועדו לשתייה מידית. חיי המדף של רוב היינות הם עד 5 שנים כאשר אחוז קטן מכל היינות אכן יכול להשתמר לתקופה של 10 שנים לפחות. אם נבחן את טעם היין על ציר הזמן נראה כי בשנים הראשונות טעמו הולך ומשתבח עד נקודת השיא כאשר אחריה הוא מתחיל לדעוך ולאבד את טעמו העשיר.
אז איך תדעו אם היין שיש ברשותכם נועד להיפתח כאן ועכשיו או שהוא יכול לנוח במצב אופקי בחדר קריר בבית?
הנה כמה כללי אצבע שיעזרו לכם לזהות:
כלל ראשון הוא להסתכל על המחיר. אמנם מחירו של היין לא בהכרח מעיד על איכותו אך ניתן להניח באופן בטוח שאם קניתם יין בפחות מ- 100 ₪ ככל הנראה שהיינן התכוון שתפתחו את הבקבוק סמוך למועד הרכישה. זה אינו אומר שהיין הוא רע או פחות טוב, זה פשוט אומר שהיין יועד לשתייה כאשר הוא צעיר. זכרו שגם לפני שהבקבוק הגיע לידיכם הוא ודאי שכב לו באחסון או במרתף היקב בו הוא נוצר כך שאפילו שהוא צעיר, הוא הספיק להתיישן בבקבוק כדי לפתח את טעמי היין הייחודים לו.
הכלל השני שעוזר לנו לדעת אם היין אכן ישתבח עם גילו הוא הצבע. כאשר מדובר ביינות לבנים או רוזה, יש לשתות אותם בדיוק בעונה בה הם נרכשו, כך שאם רכשתם סוביניון בלאן או רוזה לימי הקיץ החמים, אל תשאירו אותם לקיץ הבא. ישנם יינות לבנים שמתבגרים באופן מוצלח ביותר כמו שרדונה, ריזלינג, יינות קינוח ושמפניה איכותית אבל אלו מהווים אחוז קטן מאוד, וגם כאן האינדיקציה הטובה ביותר לזיהוי היא המחיר ששילמתם על היין.
כאשר מדובר על יין אדום, הכלל השלישי הוא לזהות מהו זן הענבים ממנו יוצר היין. כמובן שאנו יוצרים כאן הכללה על מנת לפשט את מלאכת הזיהוי. ברוב המקרים יינות אדומים שעשויים מענבים העשירים בטנינים, בעלי חומציות גבוהה או שניהם הם בעלי יכולת התיישנות ארוכה ואף זקוקים להתיישנות מסוימת על מנת להתפתח כראוי. זני ענבים בעלי מאפיינים אלו הם: קברנה סוביניון, מרלו, סירה ואפילו פינו נואר. שני המרכיבים הללו משפיעים על טעמי היין ומשתנים במרוצת הזמן. החומציות לאט לאט יורדת, כך שאם נאחר לשתות יין שהיה בעל חומציות נמוכה מלכתחילה, יכול להיות שנחשוב שהוא תפל או חסר גוף, בשפה המקצועית. חומציות גבוהה מבטיחה לנו יין עם אורך חיים ארוך יותר. בנוסף, הטנינים מסייעים בשימור היין לאורך זמן באמצעות נוגדי חמצון אשר מגנים על היין. ועדיין בכל בקבוק, אם זהו קברנה סוביניון, מרלו או סירה, לא חייבים לחכות ואפשר ליהנות ממנו גם כשהוא צעיר.
הכלל האחרון ואולי החשוב מכולם שיעזור לכם לדעת אם לשתות או לשמור הוא לסמוך על הטעם האישי שלכם. אם קניתם מספר בקבוקים מאותו יין ואחרי שפתחתם אחד מהם אתם חושבים שאולי הוא ישתפר אם תתנו לו לשכב עוד קצת זמן אז עשו זאת. זכרו שיין כמו בכל עולם הקולינריה, הוא עניין של טעם ורק אתם יכולים לקבוע מה טוב או מה טעים בשבילכם, אז סמכו על עצמכם!!
וכמו שאבא שלי תמיד אומר, מה הטעם להתפאר באוסף של יינות ישנים אם לא שתיתם אותם? יינות הם לא בולים שאוספים, באיזשהו שלב צריך לשתות אותם וזכרו תמיד שהיינות הטובים ביותר הם אלו שאנו לא שותים לבד.
